המתקפה האיראנית היא אחת הטעויות הגדולות שעשתה טהרן | יוסי הדר

גם אם נשתדל שלא יהיו בה נפגעים, התגובה למתקפה האיראנית, שאותה יש לתאם עם האמריקאים, צריכה לסמל לאייתולות את זרועה הארוכה של ישראל ואת עוצמתה

במהלך חצי השנה האחרונה חווינו שני תאריכים היסטוריים: 7 באוקטובר 2023 ו־14 באפריל 2024. שתי קונספציות שקרסו, שני כישלונות מודיעיניים. האחד, היום השחור בתולדות ישראל עם 1,200 נרצחים והרוגים, 230 חטופים ומלחמה נגד חמאס בעזה שגובה קורבנות נוספים. השני - מתקפה מופרעת וחסרת תקדים של איראן על ישראל שהסתיימה בהצלחה מסחררת של מערכת ההגנה האווירית של צה"ל. המשותף לשניהם הוא כישלון ההרתעה הישראלית והפתעה אסטרטגית מוחלטת.

כמעט אף אחד לא האמין שחמאס יפשוט באלפיו לישראל, יכבוש יישובים ויטבח במאות אזרחים, וכמעט אף אחד לא האמין שאיראן תתקוף אי פעם ישירות את ישראל. אל המחדל הקולוסלי של הדרג המדיני והצבאי ב־7 באוקטובר הצטרפה ההערכה השגויה שלפיה חיסול מפקד כוח קודס בסוריה, מהדווי, לא יביא לתגובה איראנית ישירה.

יירוט טילים איראניים (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)

אומנם ישראל הופתעה, אבל נראה כי המתקפה האיראנית היא אחת הטעויות הגדולות שעשתה טהרן, ומשטר האייתולות כבר יכול לחשב את קצו לאחור. לא רק בגלל התגובה הישראלית שככל הנראה תגיע, אלא מאחר שנחשף לעיני כל המובן מאליו - שמדובר בשלטון טרור תוקפני שמתקרב להשגת נשק גרעיני. שלא כמו בעבר, על ישראל למנף את המתקפה לכדי לחץ בינלאומי חריף ביותר, שיחייב את איראן להתפרק ממתקניה הגרעיניים ויטיל עליה סנקציות כבדות שיחזירו את המשטר האכזרי הזה לגודלו הטבעי ואולי אף יביאו סוף־סוף להפלתו.

בעת כתיבת שורות אלה נמשכים הדיונים וההתייעצויות בישראל כיצד ומתי להגיב למתקפה האיראנית שכללה מאות טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים. אומנם למזלנו המתקפה לא צלחה ומבצע ההגנה האווירית של ישראל היה מרשים ביותר, ואומנם זכינו לתמיכה של קואליציה אזורית יוצאת דופן בניצוחה של ארצות הברית, אך אסור לנו להתבשם מהתמיכה המערבית הנקודתית הזו.

ביידן בישראל 18 באוקטובר (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

כזה עוד לא היה לנו, ואם ישראל לא תגיב, כוח ההרתעה שלה יישחק עד דק ולא תהיה לה עוד זכות קיום במזרח התיכון, בשכונה הרעה והנוראה שבה אנחנו חיים. בדיוק כפי שאי אפשר היה שלא להגיב על טבח ה־7 באוקטובר, כך אי אפשר ואסור להבליג על מתקפת ה־14 באפריל, ההבדל הוא רק באיך ומתי. אפשר לראות בתגובה הישראלית שתבוא גם חידוש דוקטרינת בנט שלפיה על כל תקיפה של שלוחיה של איראן, של זרועות התמנון, יש להגיב בפגיעה בראש התמנון עצמו.

ואחרי שאמרנו את כל זה, ישראל חייבת להמשיך ולשתף פעולה עם ארצות הברית ועם נשיאה המיטיב ביידן, שגם אחרי שקיבל אצבע בעין מנתניהו ממשיך לסייע לנו. עלינו לתאם עד כמה שניתן את התגובה עם האמריקאים אך להתעקש שבוא תבוא. תגובה שכזו חייבת להיות קינטית ובתוך איראן עצמה, וגם אם נשתדל שלא יהיו בה נפגעים, היא צריכה לסמל לאייתולות את זרועה הארוכה של ישראל ואת עוצמתה.

ה־7 באוקטובר פתח לנו את שערי הגיהינום, טבח ומלחמה בעזה, מתקפות של חיזבאללה, למעלה מ־100 אלף מפונים מהדרום והצפון, זירה רותחת ביהודה ושומרון ופיגועים רבים, והמתקפה האיראנית רק מגבירה את הייאוש. לולא הייתה לנו ממשלה כושלת וראש ממשלה שעסוק מבוקר עד ערב בפוליטיקה קטנה משסה ומפלגת, ההרתעה הייתה בעינה, התקווה הייתה ברורה יותר, העתיד בהיר יותר, והייאוש היה נעשה יותר נוח.

• ארה"ב
• /
• מלחמת חרבות ברזל