הפסיכיאטר פרופ׳ חגי חרמש: 50 התאבדו מהנובה? פייק ניוז

Original source (on modern site) | Article images: [1]

בכנסת נטען השבוע כי כחמישים מניצולי הטבח במסיבת ה'נובה' התאבדו עד לפני כחודשיים ויתכן שמאז התווספו למספר הזה רבים אחרים.

מנגד טען ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות שהמספרים אינם נכונים. עם הפסיכיאטר פרופ׳ חגי חרמש, חבר הוועד המנהל בעמותת 'בשביל החיים', שוחחנו על הנתונים, שגם אם הם רחוקים מהמספרים הללו הם עדיין קשים וכואבים.

"אנחנו עוקבים בעמותה אחר שיעורי ההתאבדויות במדינה ובצה"ל כחלק מתפקידנו", אומר פרופ' חרמש הקובע כי נאמרו באותו דיון שתי אמירות הנוגעות לעולם הפסיכיאטריה, אך הקשר בינן למציאות קלוש. הנתון הראשון שנאמר היה שרבים מחוגגי ה'נובה' אושפזו בכפייה במחלקות סגורות במקום שיקבלו טיפול בחוץ, והנתון השני היה שכחמישים אכן התאבדו.

חרמש מדגיש כי גם אם מדובר בשניים או שלושה שהתאבדו מדובר באירועים טראגיים וקשים מאוד, אך לפני שמופץ נתון שכזה בבימה מרכזית כמו הכנסת ובהמשך בתקשורת יש לבדוק את המספרים, ולפי שעה בישראל קיימת בעיה קשה המונעת קבלת נתונים שכאלה.

בדבריו מציין פרופ' חרמש כי בישראל מתאבדים מדי שנה 500 עד 700 בני אדם. הנתון המדויק אינו ידוע משום שאין גוף או אדם שתפקידו לרכז את הנתונים ולרשום אותם. עם זאת באשר לטענת האישפוזים בכפייה הדברים נבדקו בבדיקה מקצועית והתברר שהמספרים המדוברים מופרכים לחלוטין. "מתברר שלא מיניה ולא מקצתיה. "אפילו מי שאמר את זה בכנסת חזר בו, מה שלא הפריע לתקשורת להוציא את זה בקול צעקה. והצעקה מוצדקת והכאב גדול", הוא מדגיש ומציין את החובה להיצמד לנתוני האמת שכונסו בהצלבות מידע ככל שניתן היה לרכז מידע שכזה, בעיקר כאשר מדובר בסוגיה הכרוכה בחיי אדם.

"מי שיכול לבדוק הוא משרד הבריאות, שאולי יש מי שחושד בו שיש לו אינטרסים, אבל הוא לא מטאטא את העניין, והמספרים לא מתקרבים", הוא אומר ומתמקד בדבריו במציאות שבה אין כיום מי שיוכל לתת נתוני אמת על התאבדויות משום שכאמור אין בישראל מי שיבצע את הרישום המדויק של מספר ההתאבדויות בשנה ואת מספר ניסיונות ההתאבדות. זאת בניגוד למה שקורה במדינות מערביות מתוקנות. בהיעדר רשם שזה תפקידו המדינה אינה יכולה להתמודד עם הבעיה כראוי ולנסות ולהביא לפתרון.

בדבריו מציין פרופ' חרמש כי "המספרים מתפרסמים רק שנתיים, שלוש וארבע באיחור. היום אנחנו יודעים מה היה ב-2020 כשהקורונה הייתה ומתו מאות אנשים, ואולי גם התאבדו. יש השערות מקורבות כי אין רשם ולכן בתוך מה שהעמותה שלנו עושה היא גם לוחצת על משרד הבריאות כדי שיהיה רשם. נעשו צעדים, אבל בשלב זה לא הצליחו לאייש את התפקיד. גם כשאושרו תקציבים לעניין קשה למצוא את האדם הנכון לכך. לטעמנו המאמצים לא מספיקים. משרד הבריאות אמנם שינס מתניים אבל זה לא מספיק".

פרופ' חרמש מציין כי דווקא צה"ל, שאותו נוהגים להשמיץ, מקפיד לפרסם בכל שנה את מספר המתים בו בתאונות, במבצעים צבאיים וגם בהתאבדויות, והמשמעות היא שאם הצבא מסוגל לעשות זאת כחלק מהמאבק בתופעה, גם מדינת ישראל צריכה לעשות זאת על מנת שניתן יהיה לגבש את הצעדים הנדרשים להצלת אזרחים.

באשר למספרים שנאמרו באותו דיון בכנסת, אומר פרופ' חרמש כי בראש ובראשונה אין נתון סדור, ועם זאת "אם שואלים לגופו של עניין, זה נראה שלא מיניה ולא מקצתיה. האמירה הזו בתקשורת היא לא אחראית ולא רצינית, היא מזיקה מאוד ויכולה להביא אנשים נוספים לעשות את המעשה. זה מעשה בלתי אחראי מצידה של התקשורת להפריח נתון כזה ללא שום בקרה".

את הנתון רואה חרמש כ"לא אמת, פייק ניוז", כלשונו והגדרתו. לשאלתנו אם הוא יכול לשער מה מביא את אותם דוברים לצאת בהכרזה לא מבוססת שכזו שנוגעת לחיי אדם והשלכותיה רחבות גם לגבי אחרים, הוא אומר כי להערכתו הסיבה לכך היא שדברים נאמרים בסערת נפש לנוכח האירועים שעברו אותם צעירים. ברור לו שהדברים נאמרו מכאבם וצערם של הדוברים. "אולי היו שניים או שלושה שהתאבדו, ואולי הסיבה היא אירוע שכזה, אבל כש-500-600 מתאבדים קשה לדעת מה הסיבה האמיתית של אותם שניים שלושה, אם בגלל משבר חברתי, מצב משפחתי או כלכלי מורכב. יש הרבה סיבות סביבתיות פסיכולוגיות".

בתום דבריו שב פרופ' חרמש ומדגיש כי אם המדינה רוצה להתמודד עם התופעה עליה להקים את המערכת שתדע לכנס אליה נתונים מדויקים, כפי שעושה זאת צה"ל ברמת דיוק של מדי חודש בחודשו. "בלי הנתונים הבסיסיים הללו אי אפשר יהיה לנצח את מלחמת ההתאבדויות. זה ברור לכל אחד וגם משרד הבריאות מסכים איתנו".